הג'וק החיובי מכה שנית

מכירים את זה שאתם חושבים לקנות משהו, נאמר לדוגמה מכונית מסויימת, ולפתע מתחילים לראות את הדגם הזה (שלפני כן בקושי ידעתם על קיומו) בכל מקום? אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמתי לב לכך. הייתי בת 11 והתלוותי אל אמא שלי לחיפושי חליפת בר מצווה לאחי. מאותו הרגע התחלתי להרגיש כאילו כל חנות שניה מוכרת חליפות בר מצווה.

אז למה זה קורה בעצם?

אני מאמינה שאנחנו מזמנים דברים מסויימים לחיים שלנו. תשומת הלב שלנו, כאשר היא מושקעת לכיוון מסויים פותחת אצלנו מקום לכיוון זה. שמתם לב שדווקא כשאתם ממהרים על הכביש ואולי גם חותכים פה ושם אתם נוטים להרגיש שאנשים על הכביש לא זזים, חותכים אתכם ובאופן כללי ממש מעצבנים? אם תשאלו אותי זה אינו צירוף מקרים. כאשר אנחנו עסוקים בהעברת ביקורת על אחרים רוב הסיכויים שנרגיש בעצמנו תחת ביקורת לא נגמרת מהסביבה וכאשר אהבה, הכלה וקבלה הן מה שמניע אותנו הסיכויים גדלים שנחווה אותן גם מאנשים אחרים.

אוכל נשמה

פתחתי אתר חדשות. לא נדרש יותר מרפרוף קצר על הכותרות כדי למלא את עיניי בדמעות ולהזכיר לי פעם נוספת למה הפסקתי לעשות זאת מאז לידת בני. העולם הזה שמצטייר דרך כתבה אחר כתבה הוא פשוט לא העולם שאני רוצה לחיות בו או לגדל בו ילדים, זוהי אינה המציאות שלי. נכון, חלק ממה שכתוב שם הן עובדות ויהיו כאלו שיאמרו שלא ניתן להתעלם מכך ולחיות בהכחשה, אך זה לא מה שאני מתכוונת אליו. המילים הללו שאנחנו קוראים, שומעים, מדברים במהלך כל יום ביומו הן בעלות אנרגיה, בעלות כח. כמו שבתקווה לרבים מכם כבר ברור היום שהמזון שאתם בוחרים להכניס לגופכם הינו בעל השפעה על בריאותכם, חיוניותכם וכדומה, כך גם המילים. כאשר הן מכילות מסרים חיוביים, אמירות מעצימות ותמיכה הן משמשות כאנרגיה מקדמת וכאשר אלו מילים ומסרים מסרסים, ביקורתיים, או אלימים הם מחלישים אותנו ופוגמים ביכולתינו לשמור על המרכז שלנו וליצור איזון בחיינו. מה שהאכלנו את הMIND  שלנו זה הדלק שלנו וזה גם מה שנייצר החוצה. עובדות זה טוב ויפה, אבל תסכימו איתי בוודאי שקורים המון דברים בעולם הזה שלא מדווחים בשום מדיה, חלקם דברים נפלאים ומרגשים? גם כשמדווחים לנו על עובדה זו אחרת, האם מה שמגיע אלינו בסופו של דבר הן העובדות הנקיות? רחוק מכך. כל מי שעוסק בכתיבה כלשהי יודע שלכותב (ולשרשרת גורמים נוספים במקרה של כלי חדשותי) ישנה השפעה לא קטנה על המסר והדרך שבה הוא עטוף ומוגש.

אז מה הפיתרון?

האם התשובה היא המנעות מכל גורם בעייתי? אלא אם תעברו לאי בודד כנראה שתמיד יהיו כאלו. הדרך לדעתי טמונה בלבחור לדבר מילים של כח ושמחה ולוותר על השימוש במילים של כוחנות והחלשה בעצמנו. דומה מושך דומה וברגע שנבצע בחירה שכזו, האנרגיה מסביבנו תשתנה ופתאום נזמן ונראה את ההתכווננות החיובית הזו יותר ויותר בחיינו. אם זה לא היה מספיק, הרשו לי להשאיר אתכם עם נקודה אחרונה ללעיסה וחשיבה – הבחירה הזו במילים עליה אני מדברת, רוב הסיכויים שקראתם אותה רובכם ככולכם ככלי לשימוש מול אנשים אחרים. אז זהו, שהאתגר הגדול כנראה עבור רובנו הוא ההפנמה של השפה הזו כלפי עצמנו – שפה של רכות, הבנה והכלה. מרגיש כמעט כמו ללמוד שפה זרה חדשה אם תשאלו אותי...