לפני כמה ימים, במהלך הסופ"ש, יצאתי עם האיש לטיול אופניים לבקר חבר בעיר אחרת (כי למי יש כסף לדלק בימינו). בדרך חזרה נקרתה בדרכנו משפחה חובשת כיפה, בעלת מספר ילדים. אחד מן הזאטוטים פנה לאביו וציין כי אנחנו על אופניים. בתגובה האב הסביר כי מי שרוכב בשבת הוא גוי.
בדקתי מה זה גרם לי להרגיש וגיליתי לשמחתי שהכינוי הנ"ל לא הפריע לי במיוחד. מה שהציק לי באותו הרגע היו דווקא הילדים. האיש לידי תירץ את ההסבר בכך שזה מה שאמרו גם לאבא וזה מה שהוא יודע, ופתאום הבנתי שגם הקטנטנים האלו יגדלו וישתפו באותה ההגדרה את ילדיהם שלהם וכך הלאה והלאה, דורות שלמים ומעגל אחד בלתי פריץ של חוסר סובלנות מוסוות באמונה.
המקרה הזה העלה זכרונות מאובקים משבת אחת, כשהייתי בערך בת 10, כמה שנים בטרם טלפונים סלולריים החלו להציף את עולמנו. אמא של חברה לקחה אותנו לביקור בספארי ברמת גן ובדרך, על כביש גהה בואך בני ברק, נתקעה המכונית. אותה האמא נאלצה לקחת אותנו הילדים ולהדפק על דלתו של הבית הקרוב ביותר בירידה מן הכביש הסואן. הזכרונות טיפה מעומעמים היום, אבל שני דברים שנחרטו הם טעמה של הקולה שהגישה לנו בעלת הבית בעת שאמה של חברתי הלכה לחדר השני לבצע שיחת טלפון, והדרך בה הסבירה לילדיה שנסענו בשבת מכיוון שאנחנו גויים, לא חלק מן העם היהודי.
יש הרבה הסברים אותם יכל האב מהסיפור העכשווי, או האם מהסיפור המאובק לתת לקיומם של אנשים הפועלים בצורה שונה מהמוכר לילדיהם. אחד מהם, אותו אני מקווה שאזכור כאשר יגיע הרגע עם ילדיי העתידיים, הוא שכל אדם בוחר את בחירותיו ונוהג על פי ראות עיניו וכל עוד המעשה אינו פוגע, זוהי זכותו המלאה. אם ממש חייבים לערבב אלים בעניין, אפשר להוסיף שכל אדם עומד בסוף מול אלוהים בדרכו שלו. אני בטוחה שיש מחסן שלם של הסברים אפשריים נוספים שלא כוללים יצירת חוצצים ובניית חומות בין העוללים הרכים לבין בני אדם אחרים בעולם זה.
אז אם כבר לחגוג את חג החירות, בואו נעשה זאת בכנות.
בואו נשתחרר. נחליט שמעכשיו אנחנו לא משועבדים לתפיסות הרווחות רק כי הן כאלו, נתנהל מתוך שאיפה שאלו העומדים מולנו ייצאו בתחושה חיובית בדיוק כמונו מכל אינטראקציה בינינו, נוודא שכל מעשה שאנו מבצעים אינו פוגע בשום צורה שהיא, גם לא בעקיפין.
בואו לכל הפחות נעשה מאמץ אמיתי לשים את הציניות והסרקזם בצד ונשתדל לקבל שאפשר לעשות דברים אחרת. בואו נאמין שהשפעתו של שינוי עצמי יכולה להיות רחבה ממה שאי פעם העזנו לדמיין, נבין שכולנו אותו דבר ושגבולות, כתות, דתות ותוויות הן המחסום המחשבתי שעלינו לחצות בדרך לאחדות אמיתית.
אז לא משנה אם אתם כבשה או אדם, בואו נחגוג את עובדת היותנו חיים וחופשיים לבחור להיות מאושרים, שלווים ומשוחררים. באמת.
